X
כששמעתי שאחות של רועי, חן רשף, מתכננת לטוס לסאפרי צלילה במקסיקו - הצעתי לה לכתוב פוסט בבלוג על החוויה המיוחדת הזו. סאפרי צלילה הוא בעצם טיול שכולל לינה על יאכטה שמפליגה ליעדי צלילה מיוחדים ומרוחקים. בירח הדבש שלנו ביקרנו בצד הקריבי של מקסיקו והתמונות והסיפורים של חן על הצד הפסיפי עשו לי חשק להגיע גם לשם. חן היא הייטקיסטית ובזמן הפנוי מדריכת צלילה שתמיד מחפשת את ההרפתקאה הבאה שלה. ועכשיו אתן את הבמה לחן:
לפני שנה החלטתי להגשים חלום ישן וקניתי כרטיס לספארי צלילה בסוקורו. למי שמרים גבה ושואל את עצמו "איפה זה לעזאזל?" - אז איי סוקורו- או בשמם הנוסף – Revillagigedos islands, הם למעשה קבוצת איים, הממוקמים 390 ק"מ דרומית לצד הפסיפי של מקסיקו (באחה קליפורניה) וכוללים את: סוקורו, רוקה פרטידה, סן בנדיקטו וקלריון. הם בלתי מיושבים, כוללים הרי געש מרשימים וידועים כאחד המקומות הכי יפים בעולם לצלילה: ניתן לראות באזור בע"ח רבים- החל ממנטות אושייניות (ענקיות), סוגים רבים של כרישים, לוויתנים, דולפינים ועוד.
את ההתרגשות והציפיה אגרתי עם הזמן, ספרתי את הימים וידעתי שזאת הולכת להיות חוויה מטורפת, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה... למסע יצאנו 14 ישראלים מטעם "הגמל המעופף". לא הכרתי אף אחד מהחבר'ה באופן אישי, אבל קפצתי למים, במלוא מובן המילה.
נפגשנו בשדה ומהר מאוד התחברנו, רוב החבר'ה הגיעו לבד, כשלכולם חלום משותף, צלילה ביעד המטורף הזה. אחרי כמעט 30 שעות טיסות וקונקשנים, ו-3 צ'ייסרים, שהקלו על התהליך, הגענו לקאבו סאן לוקס בבאחה קליפוניה. שם חיכה לנו מיניבוס שבו בילינו עוד 3 שעות נסיעה עד ללה פאז. את הדרך העברנו בכיף עם בירות, מוסיקה ונוף מיוחד של קקטוסים ענקיים.
לפני היציאה לספארי בילינו כמה ימים בעיירה המקסימה "לה פאז", שבמקרה יצא לי לבקר בה כמה חודשים לפני ושמחתי לחזור אליה. מה גם שבדיעבד זאת הייתה החלטה מעולה כי זה חיבר בין החבר'ה לפני ההפלגה.
כשהגענו, התמקמנו במלון Seven Crowns – Malecon באיזור המתוייר של העיירה, צמוד לטיילת עם נוף למפרץ, שם ישנו 3 לילות. יצאנו לסיבוב בטיילת וקיבלו את פנינו דולפינים מקפצים.. זאת הייתה אחלה קבלת פנים וקיווינו שהחבר'ה האלה גם יגיעו לבקר אותנו מתחת למים. באותו ערב, היינו גמורים מעייפות מהמסע המפרך אז אכלנו טאקוס וגאווקמולי במסעדה מקומית והלכנו לישון.
קמנו בזריחה ועלינו לאכול ארוחת בוקר בקומת גג של המלון. הנוף משם נראה כאילו הוא נלקח מתוך ציור; השמיים היו ורודים, במפרץ שטו להן סירות מפרש וביניהן קיפצו דולפינים.
משם, יצאנו ליום שנרקול עם כרישי לוויתן וצלילה עם אריות ים עם מועדון הצלילה Dive In La Paz. זו הפעם השנייה שאני צוללת איתם ואני ממליצה עליהם בחום - מועדון עם מדריכים מקצועיים ויחס אדיב. למרות שהראות לא הייתה במיטבה, כרישי הלוויתן לא איכזבו. יצאנו על סירות מנוע קטנות וכל פעם שהדייבמאסטר (המדריך) ראה כריש לוויתן הוא קרא לנו לקפוץ למים ולשחות איתו. הם היו מרשימים מאוד עם המבנה המיוחד שלהם וכמובן- הגודל שלהם, לא סתם הם ידועים בתור הדג הכי גדול בטבע. הכריש לוויתן האחרון היה ממש חברותי- הוא שחה לאט כאילו נותן לנו להתקרב אליו תוך כדי שהוא מנשנש לו פלנקטונים.
אחר כך עצרנו לארוחת צהריים על חוף יפיפה ואכלנו סביצ'ה מעולה שהכינו לנו מדגים טריים שדגו בבוקר אותו היום. בהמשך הים היה קצת סוער אז במקום להמשיך משם למושבה המרכזית של אריות הים, המשכנו לאתר הקטן יותר ב-small sea lion colony. כשהגענו, ראינו חברות אריות ים משתזפים להם בשמש, כאילו שחיכו רק לנו. הייתה צלילה מדליקה איתם והם נתנו לנו להתקרב אליהם ושיחקו איתנו. בסוף הצלילה עצרנו ממש מתחת לקבוצת אריות וים שצפו להם על פני המים ומידי פעם אחד האריות צלל, התקרב אלינו ובחן אותנו ואז חזר לכנופיה שלו.
באותו יום שכחתי להכניס את הבטרייה למצלמה בהתחלה התבאסתי, אבל בדיעבד זה לא היה כל כך נורא כי יכלתי לבחון את החיות מקרוב וחוויתי את הצלילה דרך העיניים ולא דרך העדשה. גם זה כיף לפעמים. מעבר לזה, חשבתי לעצמי שמזל שלמדתי את הלקח הזה דווקא עכשיו והחבר'ה דווקא צילמו תמונות לא רעות בכלל.
בערב התפצלנו והלכתי עם חלק מהחבר'ה למסעדה איטלקית מעולה שנקראית Il Rustico, מסעדה מפוארת עם מחירים עממים ואווירה כייפית. אפילו היו כמה בחורים שניגנו ושרו לנו סרנדה תוך כדי האוכל.
זה היה היום שלי. לקחתי את החבר'ה למסלול בהרים ליד חוף יפיפה בשם Balandra beach שהכרתי מהביקור הקודם שלי באזור. העצלנים האלה התלוננו מלא כי הם לא ידעו איזו הפתעה תחכה בסוף (מה לעשות, בשביל דברים טובים צריך לעבוד). טיפסנו במשך כשעה וחצי עד שהגענו לחוף יפיפיה עם חול לבן ומים בצבע טורקיז.
אבל זה עוד לא היה החלק הכי טוב של הסיפור: בדרך כלל החוף ריק מאנשים בגלל שאין אליו גישה מסודרת, אבל כאשר אנחנו הגענו הייתה שם משפחה אחת, שלאחר שיחה קצרה, גילינו שמדובר במיליונרים עם יאכטה פרטית. הם הזמינו אותנו לסיבוב ביאכטה, מה שהפך להיות חוויה מיוחדת ולא צפויה. הגענו ליאכטה בעזרת סירת גומי, שם קיבלו את פנינו העובדים של המשפחה ששטפו מאיתנו את מי המלח, הפנו אותנו לעלות לקומה השלישית, שם נכנסנו לג'קוזי מפנק וחילקו לנו קוקטיילים ונשנושים. אכלנו ושתינו כיד המלך - מוחיטו, מרגריטה, סנגריה, יין ובירות. היינו בעננים ונראה שהם נהנו מנוכחותנו לא פחות. לבסוף, הם הקפיצו אותנו בחזרה ללה פאז וחסכו לנו גם את ההליכה חזרה. בערב הלכנו לבית חב"ד לחגוג את ליל הסדר (מי שהצליח להתעורר מבינינו...) וקינחנו בבירות על הגג של המלון.
התעוררנו מוקדם, אכלנו ארוחת בוקר מפנקת בבית קפה האהוב עליי בלה פאז, "קפוצ'ינו". זהו בית קפה עם אוכל שמבוסס ברובו על ירקות, וכולל ארוחות בוקר מפנקות, שייקים ואפילו פלאפל. אחר כך עשינו סיבוב בין ציורי הגרפיטי הצבעוניים של העיר. מסתבר שלפני כמה שנים הגיעו ציירים מקצועיים מרחבי ארצות הברית וציירו על בניינים רבים בלה פאז ציורי גרפיטי שקשורים לים.
לאחר מכן עלינו על מיניבוס בחזרה לקאבו סאן לוקס, למועדון הצלילה Natilos Explores. אחרי ארגונים ובירוקרטיות (שנוהלו ביעילות ומקצועיות) יצאנו להפלגה בשעות הערב. כשעלינו על היאכטה, הצוות קיבל את פנינו באדיבות, עם כוס יין ונשנושים והסבירו לנו על לו"ז ההפלגה שכלל שתי ארוחות בוקר כל יום (!), ארוחת צהריים, פינוקי אחה"צ וארוחת ערב מושקעת במיוחד עם קונספט מתחלף בכל יום. מאותו הרגע נתנו לנו הכל מהכל, הרבה יותר ממה שהיינו צריכים- בין אם מדובר באוכל או כל דבר אחר. תדרכו אותנו לגביי הצלילות - כ-4 בכל יום, ולגביי החלוקה לקבוצות ולדייבמאסטרים. ההתרגשות הייתה בשיאה.
אחרי יותר מידי שעות הפלגה (28), קמנו ב5 וחצי בבוקר, מתרגשים לקראת הצלילה הראשונה. את התדריך העבירו לנו אל מול הנוף היפיפה של האי סן בנדיקטו בזריחה ובמהלכו קיפצו דולפינים. המדריכים אפילו לא התרגשו לראות אותם, מה שהיה נראה לנו אבסורדי באותו הרגע. אחרי שהתחלקנו לקבוצות ולבאדיס (buddies) ירדנו למים ובערך אחרי 5 דקות כבר ראינו את הכריש הראשון. משם זה רק הלך ונהיה מרהיב יותר ויותר: להקות דולפינים, כרישי גלפגוס, סילבר טיפ, ווייט טיפ, מנטות ו-3 כרישי פטיש. הכמות הייתה בלתי נתפסת. הרגשנו בתוך חלום, לראות את כל החיות המדהימות והמיוחדות האלו מכל כך קרוב. בעצירת בטיחות ראינו להקה ענקית של ג'ק פיש מתחת לסירה ו-2 דולפינים שניסו לתפוס להם ארוחת בוקר עסיסית.
כולנו יצאנו נדהמים מהצלילה ישר לתוך הג'קוזי החמים והגישו לנו כוסות שוקו חם כאשר אנחנו ממתינים לארוחת בוקר ומחליפים חוויות מהצלילה. באמת לא ידעתי איך זה יכול להשתפר מכאן ופתאום הבנתי איך המדריכים לא התלהבו מהדולפינים בתדריך.
הצלילה שניה הייתה באותו אתר, אבל בצד השני שלו ובה זכינו למפגש מטורף עם מנטות אושייניות. כשיצאנו מהמים ראינו לוויתני האמפבק קופצים מעל המים. בצלילה השלישית היו לנו כמה מפגשים קרובים עם כרישי פטיש ואחרי הצלילה ראינו גם false killer whale (זן של לוויתנים שנראים כמו דולפינים, אך למעשה צדים אותם) ודולפינים קופצים להם. אחרי כל צלילה סיימנו בג'קוזי עם הנוף המשוגע אל מולינו, מה שהפך להרגל בימים הבאים.
התעוררנו לעוד יום צלילות חלומי, הפעם בחלק האחורי של האי סוקורו. נדהמנו אל מול טופוגרפיה יפיפה של קיר שממשיך עד שנעלם בכחול עמוק. לאט לאט התחלנו להבין שזה לא חלום ואנחנו באמת צוללים בגן עדן. כל מה שביקשנו מהדייבמאסטר לראות בצלילות, ראינו. לעומת יום הצלילות הקודם, הפעם הצלילות היו בתנאים קשים יותר: זרמים חזקים וראות פחות טובה והכל לטובת חיפוש כרישי פטיש. ובאמת, הם לא איחרו לבוא ואחד אפילו התקרב אלינו ממש. היה קצת קשה לצלם כי הזרמים היו מאוד חזקים אבל תאלצו להאמין לי שהמפגש היה מרהיב. חוץ מזה היו בצלילה אינספור כרישי ווייט טיפ, בלאק טיפ ואיגל ריי, ברמה שזה כבר הפסיק לרגש אותנו. לאחד החבר'ה היה מפגש מדהים וייחודי עם tiger shark (כריש מאוד מרשים וגדול, עם פסים הדומים לפסי טיגריס). כולם פירגנו לו ונדהמו כי זאת חוויה שמאוד נדירה בסוקורו. ככל הנראה אותו כריש נסחף לשם עם הזרמים החזקים.
כשחזרנו מהצלילות פינקו אותנו ביין ובירות בג'קוזי על חשבון הבית ואחר כך אלון העביר הרצאה מדליקה על מנטות שכללה חידון זיהוי בין מנטות ריף למנטות אושייניות. כולם השתתפו והפגינו ידע אחרי כל המנטות שראינו ביומיים האחרונים. בערב השף הכין ארוחת ערב מקסיקנית מפנקת בסאן דק בשקיעה שהסתיימה בערב ריקודים. האוכל היה מעולה ולקינוח הוא הכין פאי בזיליקום מדהים (שאני עד עכשיו מתבאסת שלא לקחתי את המתכון שלו) - אחלה דרך לסיים את היום.
הפעם התחלנו את סשן הצלילות מאוחר יותר וגנבנו עוד כמה שעות שינה מכיוון שזה היה יום של 3 צלילות ביום ושנרקול בערב. הצלילות היו יפיפיות, הטופוגרפיה של האתר הייתה ממש מיוחדת, כמו הרים צרים ששחינו ביניהם, ומידי פעם עבר מתחתינו איזה כריש ווייט טיפ בשביל האווירה. הרגשנו כאילו אנחנו עושים מסע בהרים מרוב שהכל מסביב היה כל כך מיוחד. הריף היה חי ומלא אלמוגים וראינו 2 איגל ריי ותמנון. כשעלינו לסירת הגומי בסוף הצלילה ראינו מנטה קרובה אלינו, שאלתי את הדייבמאסטר אם אפשר לעצור ולקפוץ למים והוא נענה בחיוב. שנרקלנו עם המנטה וכשהייתי קרובה אליה היא עשתה 3 סיבובים של 360 מעלות והפנתה אליי את הבטן שלה. הרגשתי שהיא מרגישה איתי בנוח וזאת הייתה חוויה מדהימה. כשחיה מראה את הבטן שלה (האיזור הפגיע ביותר שלה) זה אומר שהיא מרגישה בנוח. הרגשתי ממש ברת מזל באותו הרגע.
באחת הצלילות שחינו לתוך הכחול ולא ראינו כלום עד שפתאום הופיעה להקת כרישי פטיש מתחתינו. זה היה מרשים והתחלנו לשחות מהר אחריהם אבל הם שחו מהר יותר מאיתנו ונעלמו לתוך הכחול. בכל זאת, זה היה רגע מרגש, איך שהלהקה הענקית הזאת הופיע פתאום מתוך הכחול. אני זוכרת שבהיתי בהם שניות ארוכות עד שהם העמיקו ונעלמו, איזה נוכחות הייתה להם.
כשירדה השמש יצאנו לשנרקל עם כרישי סילקי. האמת, בהתחלה זה היה נראה לנו כמו רעיון די מטופש, לקפוץ לתוך בריכת כרישים בלילה ללא פנסים. אבל אחרי שקפצנו למים נהננו מאוד לבחון את הכרישים ששחו הלוך ושוב ומידי פעם טרפו איזו ברקודה עסיסית על הדרך. הכרישים היו גדולים יחסית ומרשימים ומידי פעם הסתקרנו והתקרבו ממש לתוך העדשה של המצלמה. היינו כ"כ מהופנטים מהם עד כדי כך שהיה צריך לקרוא לנו כמה פעמים כדי שנצא מהמים.
הגענו לאתר יפיפה, מזג האוויר היה אדיאלי וסירות נוספות הגיעו כדי להנות ממנו. לכן היינו צריכים לתמרן בין הצלילות של הצוללים האחרים ועשינו רק 3 צלילות באותו היום. בצלילה הראשונה באתר לא עברו 5 דקות והגיעו 5 דולפינים שליוו אותנו עד לעומק וכולנו התרגשנו מאוד מחברי הצלילה החדשים שלנו. אחד הדולפינים היה בעל סנפיר שבור- זה היה מאוד מרגש לראות איך הוא מסתדר באוקיינוס למרות הפציעה שלו. ניסיתי לדמיין מה קרה לו. בדרך כלל בטבע רק החזק שורד כי מרבית החיות מעדיפות לטרוף את החיות הפצועות והחלשות כי זה דורש מהם פחות מאמץ.
הדולפינים היו מאוד חברותיים והסתובבו בינינו במהירות ושובביות. במהירות שבה הם הגיעו, ככה הם גם נעלמו ופינו את המקום להמוני כרישים ומנטות אושייניות יפיפיות. מה שמיוחד באותו אתר היה מדפים של עשרות כרישי ווייט טיפ ששכבו אחד מעל השני בערימות, מלווים בלובסטרים ענקיים לצידם, כאילו הם מונחים מאחורי חלון ראווה ורק מחכים שנתקרב ונצלם אותם. הצלילות היו מרשימות מאוד.
כשיצאנו מהמים חיכתה לנו הפתעה נוספת. ראינו כריש לוויתן וקפצנו לשנרקל איתו. הראות הייתה מדהימה ויכלנו לראות אותו ממש בבירור. בנוסף, שכנענו את אחד הדיימבאסטרים לקחת אותנו לסיבוב מסביב לסלעים המרשימים של רוקה פרטידה לראות אם נצליח למצוא את הכריש לוויתן שוב. הוא כבר נעלם לו אז ניצלנו את הסיטואציה כדי לצלם את האי מקרוב.
נכנסנו לצלילה הראשונה מוקדם בבוקר ועל הדקה הראשונה הופיעה מנטה שחורה מרשימה מאוד. תוך כדי שאנחנו בוחנים אותה וכל אחד מתפלל בלב שהיא תפנה אליו, התחלנו לשמוע ציוצים של דולפינים. החלפתי מבטים עם הדייבמאסטר ובמשך דקות ארוכות הסתכלנו לכל עבר, מקווים שהם יחליטו להראות את עצמם. פתאום, הם הופיעו אחד אחרי השני , כמו מבול של דולפינים. שחו אלינו, שיחקו איתנו. היה ויכוח לגביי הכמות שלהם אבל המספרים נעו בין 25 ל-30. אני זוכרת שהעמקתי איתם ונתתי לעצמי להסחף לתוך הלהקה שלהם ובחנתי את התנועות המהירות והשובביות שלהם, ההתרגשות והאדרנלין בגוף שלי הגיעו לשיאם. לא רציתי שזה ייגמר. בהתחלה צילמתי והסרטתי כי רציתי לתעד את האושר הזה אבל בשלב כלשהו הנחתי את המצלמה ופשוט בהיתי. הרגשתי את הכוח של הטבע, וכמה שאני קטנה מולם. יצאנו מהצלילה הזאת עם תחושת high והכרת תודה. בהמשך ראינו לראשונה 4 מנטות ענקיות שוחות ביחד, משחקות אחת עם השנייה ונהנות מהבועות של הצוללים מסביב.
כשעליתי בחזרה ליאכטה, הרגשתי שמחה מהולה בעצב. רציתי למתוח את הרגע הזה רק לעוד קצת. ישבתי לבד על הסיפון ובהיתי בים. פתאום אחד הדיימבאסטרים צעק לי שיש מנטה ממש קרוב אליי. קפצתי למים ושינרקלתי איתה אולי במשך 30 דקות. היא בחנה אותי וכל פעם התקרבה עוד קצת. גם אני התחלתי להתקרב אליה עד שהיא ליטפה אותי עם אחת הכנפיים שלה. היא לא נרתעה מהמגע, זה היה ממש רגע קסום. בערב השף פינק אותנו עם סטייקים איכותיים וחגגנו את סיום הצלילות.
לכבוד היום האחרון, קמתי לזריחה הכי יפה שראיתי בטיול עד כה. זינקתי מהמיטה ורצתי לסיפון לצלם אותה וגיליתי שאני לא היחידה. רבים לקחו קפה ויצאו להתענג מול השמים האדומים המרהיבים הללו. את כל היום בילינו בהפלגה חזרה לנמל קאבו. ראינו סרטים, קראנו קצת, הצוות הכין חידון טריוויה ומלמל קצת משפטים בעברית שלימדנו אותם להגיד לאורך ההפלגה כמו "יאללה, יאללה, צוללים". לקראת סוף ההפלגה נפרדנו מהצוות, שהתנהג אלינו באדיבות ומסירות לאורך כל הספארי.
כשהגענו לנמל קיבלו אותנו קולות של אריות ים וכשהתקרבתי ראיתי קבוצה של כ-20 אריות ים משתזפים להם בשמש. בחנתי אותם דקות ארוכות עד ששמעתי קריאות לעלות על ההסעה לשדה התעופה. אין ספק שאת הטיול הזה אני לא אשכח.
חן מוציאה ספארי צלילות במסלול המרתק של סיני למצרי טיראן וראס מוחמד, שם תוכלו לראות מגוון עצום של דגים ושונית אלמוגים יפיפיה. לפרטים נוספים והרשמה תוכלו לפנות אל חן בפייסבוק או באינסטגרם שלה.
Error: API requests are being delayed. New posts will not be retrieved for at least 5 minutes.
12 תגובות